הפרעת אישיות גבולית ע”פ הגישה הפסיכולוגית- אנליטית

נילי הררי


הפרעת אישיות גבולית היא הפרעה המתאפיינת בדפוסים של חוסר יציבות ברגשות, ביחסים, בדימוי העצמי ועוד. ה”ניצנים” להפרעה הזו מתחילים להתגלות כבר בילדות, וניתן לזהות כמה מאפיינים עיקריים בדפוסי ההתנהגות של אנשים הלוקים בהפרעה זו: חרדת נטישה וניסיון להימנע ממנה, מערכות יחסים בלתי יציבות הנעות בין אידיאליזציה להפחתה, הפרעות בזהות העצמאית, אימפוליסביות, התמכרות לחומרים ממכרים, תחושות של כעס וריקנות וחשיבה פאראנואידית ודיסאצואיטיבית (תחושת ניתוק מהעצמי).

הפרעת אישיות גבולית היא מההפרעות הנפשיות הנפוצות ביותר ומהווה כ2% מכלל האוכולוסיה. רוב הלוקות בהפרעה הזו הן נשים. אנחנו לא בדיוק יודעים מה גורם להפרעה, אך יש מחקרים המקשרים בין ההפרעה הזו לטראומה בילדות המוקדמת וליקויים כימיים מולדים במוח. למעשה, אחת השאלות הגדולות הקיימות בתחום הפסיכולוגיה כיום מנסה להבין את הקשר שבין הפרעת אישיות גבולית לפוסט טראומה מורכבת.

מה הפסיכולוגיה האנליטית אומרת על הפרעת אישיות גבולית?
קרל יונג, אבי הפסיכולוגיה האנליטית, טען כי הפרעת אישיות גבולית היא פתולוגיה נפשית הנגרמת מילדות מלאת פחדים ואלימות, בה המבוגר (הילד דאז) אינו זכה לתמיכה מספקת מהמבוגרים האחראיים עליו. הילד חווה כמיהה עזה לבטחון ובמקביל מפתח פחד עז מאלימות, התעללות, פגיעה ודחייה. הדפוסים האלו מתרגמים לחוויות רגשיות עזות בבגרות, המבוססות על רגסיה לילדות. אנחנו מבינים את החוויות הרגשיות האלו כמרכזי אנרגיה נפשית המתלכדים סביב גרעין אמוציונלי ש”יוצא החוצה” בכל פעם שהמטופל חווה “טריגר” (אירוע או דרישה כלשהי מהסביבה שלהם).

הטיפול בגישה האנליטית, אם כן, יציע חיבור רגשי עמוק למטפל שמעודד את התקווה לאפשרות למציאת איזון במערכות יחסים אנושיות.

כתיבת תגובה

Your email address will not be published.