נילי הררי למעריב: “פסיכולוגית, הסמיכות של המבצע האחרון למשבר הקורונה ערערה את מצבם הנפשי של הישראלים”

הפסיכותרפיסטית הוותיקה נילי הררי התראיינה לעיתון “מעריב” בנוגע לשנה האחרונה שהייתה קשה מאוד לישראלים רבים. היא טוענת כי היא הבחינה שהסמיכות של הקורונה למבצע “שומר חומות” גרמה לחלק ממטופליה לפתח תסמינים של פוסט טראומה.

נילי הררי: “הפסיכולוגיה של האזרח הישראלי הממוצע התערערה בעקבות השנה האחרונה. במבצע שומר החומות שוב הוטלנו למצב הזה של חוסר שליטה בקיום שלנו. זו תחושה נוראית- שאין לנו בסיס חזק, שהמנהיגים שלנו חסרי אונים. הפחד הגדול היה מהתערערות תחושת הביטחון שלנו. המהומות שפרצו ברחוב העידו על אוזלת יד מוחלטת של הצבא והמשטרה שלנו לא תרמו לוויסות התחושות האלו. איבדנו את התמימות ואת הביטחון במנהיגות”.

נילי הררי: “פסיכולוגית, הפרעת אישיות נרקיסיסטית מקורה בילדות”| מקור ראשון

בראיון שנתנה הפסיכותרפיסטית נילי הררי לאתר “מקור ראשון”, היא דיברה על נושא שמטריד רבות ורבים: כיצד מתמודדים ומזהים אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית בזוגיות, מקומות העבודה ובתוך המשפחה?

נילי הררי ממליצה לחפש דגלים אדומים. לדוגמא, אם בן או בת הזוג דורשים שיאדירו אותם כל הזמן- כנראה שמדובר בנרקיסיסטים. כמו כן, היא ממליצה לבדוק את החוויה הגופנית שלך ליד הנרקיסיסט, בעיקר אם הוא בן או בת הזוג. “נרקיסיסטים יגרמו לך להרגיש כאילו יש לך רעל בגוף. אתם תתחילו להיות עייפים, לחוות כאבי ראש ובחילות וכו’. הנרקיסיסט גורם לכך ביודעין- זו חלק מטקטיקת הבלבול שלו שמטרתה להשיג שליטה”.

נילי הררי: “מבחינה פסיכולוגית, ייקח זמן עד שההשפעה של הקורונה תחלוף”

הרבה אנשים חשבו כי הקורונה תעבור מחיינו ברגע שכולם יהיו מחוסנים, המסעדות יפתחו ויהיה ניתן לטוס לחול. לטענת הפסיכותרפיסטית נילי הררי, זוהי תפיסה מוטעית. בראיון לאתר “ישראל היום“, טוענת הררי כי פסיכולוגית, הקורונה עדיין משפיעה על חיי הנפש הפנימיים של אזרחי ישראל גם כשהמגבלות כמעט והוסרו לחלוטין.  

נילי הררי מסבירה: “הקורונה יצרה אצלנו תחושות חזקות של חוסר וודאות וחוסר אונים, שתי תחושות שאנו, בתור בני אדם, מנסים להימנע מהן מכל מחיר. ה’חזרה לחיים’ ממצב של חוסר שליטה מוחלט בוודאי לא תהיה פשוטה לרובנו ותותיר בנו טראומה הדורשת טיפול”. 

נילי הררי: כיצד בידוד מן הסביבה משפיע עלינו מבחינה פסיכולוגית?

נילי הררי - בידוד מן הסביבה

משבר הקורונה הוביל לכך שמאות מליוני אנשים ברחבי העולם נאלצו להישאר בביתם למשך תקופות ממושכות, במהלך השנה האחרונה. בעקבות זאת, אותם אנשים נאלצו להתמודד עם מספר קשיים פסיכולוגיים ורגשיים. אז כיצד למעשה משפיע עלינו הבידוד מן הסביבה? נילי הררי, פסיכותרפיסטית מנוסה, מסבירה.

“ראשית כל, חווית הבדידות היא חוויה לא טבעית”, אומרת הררי. “אדם אשר נמצא בודד בביתו שוקע בהרגשת הבידוד הפיזי והרגשי, ומרגיש תחושת ריחוק. שהייה ממושכת בבידוד יכולה להעצים תחושות חרדה, נטישה, חוסר שליטה ולגרום לאדם לחוש תחושת דיכאון כבדה”. אלו הן אכן תחושות אשר מדווחים עליהן אנשים אשר שוהים בבידוד ממושך או כפוי, כפי שמצאו במחקרים רבים.

“כמו כן, כפי שראינו במהלך השנה האחרונה, השעמום והבדידות כתוצאה מהסגרים, הובילו לתחושות כעס ושעמום מוגברות ולעלייה במקרי האלימות בתוך המשפחה. המצוקות והבעיות היו לא פעם גם לפני הקורונה, יחד עם זאת השעות הארוכות והרבות של שהייה משותפת במהלך הסגר, החריפו בעיות ישנות והציפו בעיות חדשות” מסבירה הררי.

נילי הררי בסרטון על הפסיכולוגיה של הקורונה

רובנו מודעים להשפעות הרבות של וירוס הקורונה על מערכת הבריאות בישראל, על מספר רב של מתים מן המחלה (בעיקר בארה”ב, ברזיל וסין), על הפגיעה בכלכלה כמעט בכל עסק שתלוי במרחב הפיזי לפרנסתו ועוד. עם זאת, לא מספיק מדובר על ההשפעות הפסיכולוגיות הלא פשוטות הנגרמות מהלחצים השונים שנוצרים עקב וירוס הקורונה. לפי נילי הררי, פסיכולוגית הקורונה משפיעה לא פחות. למשל, דיווחים מספרים על עלייה דרמטית בתלונות על אלימות במשפחה. עלייה זו החלה בתקופת הסגר המלא שהיה, ונמשכה לאחר מכן עם השינויים הרבים שחוו תאים משפחתיים רבים בישראל (אובדן מקום העבודה, יותר שעות בבית, פגיעה במסגרות החינוך הילדים שהביאה לכך שהילדים נשארו בבית וסיבות נוספות). לא מעט צופים כי נראה עלייה בשיעור הגירושין באוכלוסייה עקב הקורונה בסיכומי סוף השנה. צפו בסרטון מאת נילי הררי:

נילי הררי: פסיכולוגית, הקורונה יצרה השפעה עמוקה על החברה הישראלית

בהתחלה לא האמנו. כשהיו בחירות בתחילת מרץ והיו “קלפיות קורונה”, ראינו בכך הלצה בעיקר, משהו בסוף החדשות. עם הזמן,החלו להבין כי מדובר בבעיה אקוטית שתשתק עולם שלם כמעט לחלוטין. החשדות החלו לצוץ אצל רבים מאיתנו, ותחושת חוסר ביטחון הפכה להיות “בן הלוויה” הצמוד שלנו. לפי נילי הררי, לא מדברים מספיק על הנזקים הפסיכולוגיים הלא פשוטים שיש לוירוס הקורונה.

עם הטלת סגר מלא על האוכלוסייה, החלה האווירה הציבורית להיות מתוחה, שהיה אפשר לחתוך אותה בסכין. לפי נילי הררי, תחושה של אירוע מתגלגל הייתה באוויר וכמו בימים של מלחמה, אנשים “התגברו על עצמם” אזרו כוח, התגייסו, תפקדו ביעילות והרגישו שותפות גורל עם כלל הציבור, הקולקטיב. אפילו אנשים חרדתיים אזרו כוח, ורבים מהם התגברו על החרדות שלהם ועל הבהלה הכללית. המצוקה הקולקטיבית, אפשרה להם להביט על עצמם כשותפי גורל עם קהל גדול, מה שעזר ללא מעט אנשים להפחית מעט מן החרדות, בעקבות הכללים המחמירים שנחתו על החברה.

נילי הררי להארץ: “הנזק האמיתי שנגרם מבלוני הנפץ הוא בהשפעה המצטברת שלהם על הנפש”

נילי הררי הארץ איומים על הנפש

תושבי העוטף כבר רגילים לחיים בין מצב חירום לשגרה. נכון שבתקופת מבצעים כמו עמוד ענן או צוק איתן המתיחות והאיומים היו קשים יותר, ואף כללו אבדות בנפש בקרב תושבי העוטף ויישובי העוטף. אולם בפועל, גם בתקופות הכי ״רגועות״, עדיין ממשיכים לסבול ביישובי הדרום משיגורים של ארגונים סוררים, או פעילי טרור שמשגרים עפיפוני נפץ או בלוני נפץ.

לפי הפסיכותרפיסטית נילי הררי, היות והאיומים הללו מתמשכים שנים כה ארוכות, והחלו אף לפני שמרבית הילדים הגרים בדרום נולדו בכלל, קשה להרגיע אותם ולספר להם שמתישהו המצב ישתנה. משום כך, הילדים לא מצליחים לקבל ודאות ויציבות בחייהם, ולכן נוטים לפתח חרדות והפרעות שונות. אותה חרדה משפיעה על הילד מבחינות רבות: היכולת שלו להתרכז, היכולות שלו להשקיע במטלות התפתחותיות כמו חיברות, לימודים וכדומה.

נילי הררי: “בגירושים הילדים הם אלו שבאמת סובלים”

הורים לילדים גרושים

מן המפורסמות היא ההבנה ששיעור הגירושים בעת הזו הוא הגבוה אי פעם. לא רק בישראל, אלא בכל חברה מודרנית ומערבית, בה  “העצמי” כאידיאל החליף את המשפחתיות והקהילתיות כאידיאל. היום האצבע קלה יותר על הדק הגירושים, וכאשר המתח בין בני הזוג נהיה קשה מנשוא, גירושים נראית אופציה קלה יותר מהתמודדות. אולם מחסום אחד תמיד קיים, והוא ילדים.

לפי הפסיכותרפיסטית נילי הררי, בזמן גירושים, הילדים חשים כי הקרקע נשמטת להם מתחת לרגליים. ההורים, שעסוקים בינתיים בסכסוך ביניהם, לא תמיד פנויים רגשית להצליח לשים את עצמם בנעליים של ילדיהם, וחושבים מה הם מרגישים: האם מאשימים את עצמם? האם מאשימים את אחד ההורים או שניהם בגירושים? האם מצליחים לקבל את עובדת הגירושים?

יתרה מכך, ההורים לעתים אף גוררים את הילדים אל תוך הסכסוך, מבקשים מהם “להכריז על נאמנות”, ועושים מהם כלי משחק בתוך סיטואציה רגישה של גירושים. הילדים, בניגוד להבנתם של ההורים, נפגעים מכך אפילו יותר

חייבים לתקשר עם הילד

לפי הפסיכותרפיסטית נילי הררי, זוג שהחליט לפרק את החבילה, צריך להשלים עם כך שגירושים אינם טובים לילדים. מצד שני, גם לגדול בבית בו ההורים מצויים במתח תמידי, לכן לפעמים צריך לבחור ברע במיעוטו מבחינת הפגיעה בילד, ולא בטוח שהגירושים היא האופציה הרעה. מעבר לכך, ההורים גם צריכים לתת מקום לעצמם, שהרי גם הם והרגשות שלהם חשובים.

לכן, אומרת נילי הררי, צריך לתקשר עם הילדים שהולכים להליך גירושים, ולא להסתיר מהם את התהליך. כמו כן, מומלץ להתייעץ עם מטפל פסיכותרפיסט בטרם עושים זאת, כדי לדעת כיצד להכין את הילד טוב ככל שניתן לבשורה (ובמידה רבה, להכין גם את ההורה עצמו).

נילי הררי: “הפסיכותרפיה האנליטית רותמת אנרגיות חיוביות לעבודת צוות”

נילי הררי היא מטפלת נפשית, פסיכותרפיסטית, העובדת לפי גישתו של הפסיכולוג האנליטי קרל יונג. הגישה הזאת מכונה פסיכותרפיה אנליטית. בשיחה עמנו לאתר, הסבירה נילי על היתרונות של גישה זו במתן ייעוץ ארגוני.

נילי הררי אנרגיה לסינרגיה

איכות הסביבה

נילי הררי: “מלבד היותי מטפלת באנשים אחד על אחד, אני מעניקה ייעוץ ארגוני לארגונים וחברות שונות. ייעוץ ארגוני הוא בעצם כל מה שעוזר לארגונים המעוניינים להתפתח בכיוון זה או אחר. בהקשר הזה של ייעוץ ארגוני, הגישה האנליטית-אינטגרטיבית מהווה יתרון: כלל העובדים בארגון מסוים, מבינים יותר טוב בגישה זו את הצרכים והרצונות של הפרטים האחרים בארגון. באופן הזה, העובדים מרגישים מחוברים יותר למערכת, והמנהלים מבינים יותר את צרכי העובדים. הפסיכותרפיה האנליטית מסייעת לעובדים והמנהלים לפתח יותר אחריות אישית על העבודה שלהם”.

אנרגיה לסינרגיה

נילי הררי גורסת, כי הפסיכותרפיה האנליטית היא הגישה המותאמת ביותר בהקשר של ייעוץ ארגוני. נילי הררי: “התפיסה האנליטית היונגיאנית בעצם עובדת על האנרגיה הפנימית של הסובייקט. יונג האמין כי לאנשים יש נטייה להחצין או להפנים את האנרגיה שלהם. בהתאם לכך, היועץ הארגוני האנליטי מזהה האם עובדים מסוימים הם יותר מוחצנים או יותר מופנמים. היכולת להבין זאת ולרתום זאת לצרכי המשרד, היא היתרון הגדול של הגישה האנליטית.

היועצים הארגוניים בגישה האנליטית מיישמים ראייה רחבה של ההיבטים האוניברסליים אשר תקפים לגבי אנשים באופן כללי, תוך מתן תשומת לב לאופן הייחודי בו הם מתגלמים באנרגיה הפנימית של העובדים. התמקדות בהיבטים האוניברסליים מחד, וחיזוק המיקוד האנרגטי של העובדים  מאידך, הוא מה שמשיא תוצאות טובות יותר עבור הארגון”.

נילי הררי: “בסופו של דבר מדובר, גם טיפול וגם ייעוץ ארגוני הם עבודה עם אנשים. אם מבינים את ההתנהלות גם באופן אנליטי-אוניברסלי, ניתן לתת שירות טוב יותר בתור יועץ ארגוני”.

נילי הררי: “האם אתם יותר מופנמים או יותר מוחצנים?”

נילי הררי ליברצ'ה

(בתמונה: ליברצ’ה. התמונה באדיבות: Alan Light)

האם אתם אוהבים לקבל תשומת לב מן הסביבה? שמסתכלים עליכם? מחמיאים למראה שלכם? אולי דווקא מחפשים תשומת לב שלילית? לפי נילי הררי, הפסיכולוג קרל יונג בנה מודל לניתוח אישיות, אשר מתבסס במידה רבה על אפיון אנשים על הציר שבין מופנמות למוחצנות.

יונג הינו אחד מאבות הפסיכואנליזה, ממשיך דרכו של זימנד פרויד. לפי הניתוח של יונג, בני אדם נבדלים במידה רבה באופן שבו הם תופסים את העמדה החברתית שלהם, לפי מוחצנות או מופנמות. לפי נילי הררי, הטיפוסים המופנמים יותר (מדובר בציר יחסיות, אף אחד אינו “עד הסוף” מוחצן או מופנם), מפנים את האנרגיות האישיותיות שלהם כלפי פנימה. לעומת זאת, הטיפוסים המוחצנים, מפנים את האנרגיה הפנימית שלהם כלפי חוץ.

ההבדל בין מופנם למוחצן הוא על האנרגיות, לאו דווקא באופן שבו הן באות לידי ביטוי. כלומר, יכול להיות טיפוס מופנם, שמתלבש באופן מאד בולט וייחודי. השאלה היא מה מניע אותו לעשות כן, על מה הוא חושב יותר. מופנם הוא מהורהר, זהיר, שקט, פחות מבקש תשומת לב לעצמו, אולי מעדיף מעט להיות עם עצמו. לעומת זאת, המוחצן הוא פטפטן, מלא חיים ואימפולסיבי: מפנה אנרגיה כלפי חוץ כדי לקבל אישורים חברתיים, יחס או קירבה אנושית. אין מאפיין אחד שיכול לקבוע אם מדובר באישיות מופנמת או מוחצנת, אלא המבחן לכך הוא מהותי.

ביישן

עניין של גאוגרפיה

מדוע אחד יהיה מופנם והאחר מוחצן? לא ברור. לפי נילי הררי, עד היום האסכולות השונות בפסיכולוגיה דנות ביניהן מה יותר משפיע על האדם: הסביבה או הגנטיקה. במקרה של מופנמות-מוחצנות, נראה שגם וגם: מי שחי במדינות בהן התרבות מעודדות ראוותנות ומוחצנות כמו קליפורניה למשל, ייטה לפתח אישיות מוחצנת יותר מאשר מי שגדל במדינות בהן התרבות מקדשת מופנמות.

בכלל, המציאות המשתנה בימינו, עם אפליקציות ה-TIK TOK, אינסטגרם, סנאפצ’אט (זוכרים את פייסבוק?), מעודדות לשתף כל גלידה שאנחנו אוכלים. הדבר משפיע ביתר שאת על צעירים, ונראה שיש לך השפעה גם על האישיות של החיים בחברה. לעומת זאת, מובן שישנה גם השפעה גנטית ועניין של אישיות הטבועה באותו אדם: שני תאומים יכולים לגדול באותו בית ובאותה סביבה, ועדיין אחד יהיה מוחצן והשני מופנם, פשוט כי כך נולדו.

לפי הפסיכותרפיסטית נילי הררי, כאשר אדם מפתח חרדה עקב היותו מוחצן מאד, כלומר דורש גירויים בלתי פוסקים של תשומת לב למשל, המטפל צריך להבין זאת וליישם את הכלים המתאימים לכך בטיפול. אפשר שהמטופל ימצא במפגש הטיפולי פוטנציאל לשיחה אינטימית במרחב שקט ובטוח; מרחב שבו יוכל להתבונן בעדינות ובעומק, בעזרת שותף קשוב ומיומן, אל תוך עולם הנפש הפנימי.